מאלי – הכוח הנשי

בעקבות מסע למאלי, מערב אפריקה, והתרשמות חזקה ובלתי אמצעית מדמות האישה במקום, מציבה ורדה כרמלי את דמות האישה במאלי כמיתוס. האישה מוצגת בסביבתה הטבעית, בנוף דמוי תשליל, כאשר דמותה מודגשת בנוכחות חזקה וצבעונית המטביעה את חותמה המרשים בנוף המקומי.

-------------------------

מאלי, מדינה במערב אפריקה הייתה בעבר קולוניה צרפתית. מונה כ-12 מיליון תושבים על שטח של 1,240,000 קמ"ר. מהמדינות העניות ביותר בעולם. מדינה שרוב תושביה מוסלמים.  המקבץ האתני  מורכב משבטים בעלי אמונות, מנהגים ושפות שונות, ששם דגש חזק על הייחוד השבטי, אך גם בעל תחושות חזקות של עם אחד וגאווה לאומית, בייחוד מאז הכרזת עצמאותה של המדינה בשנת 1960.  תחושות אלו נובעות מתוך תודעה עמוקה  של שייכות היסטורית לאומה עתיקה שהייתה גדולה וחזקה ממאלי של היום.

במהלך ההיסטוריה השבטים השונים נדדו והתבססו בגבולות הנוכחיים של מאלי.  לכל שבט אמונות לגבי מוצאו. היסטוריונים ואתנוגראפים חוקרים ובודקים רמזים ארכיאולוגים, לשוניים ובעיקר "תיעוד" בעל-פה שעובר מדור לדור החל מסוף האלף הראשון.

ממצאים פרה-הסטוריים מאפיק נהר קדום ממזרח לטימבוקטו מעידים על קיומו של האדם השחור הראשון ה"אסלאר".  ציורי סלע ומערות באזור אדראר מתארים עובדי אדמה ורועים ויוצרים את הקשר בין מצרים והסהרה.  אלה נתמכים ע"י סיפורים על אבות וגיבורים קדומים, מיתולוגיים או ממשיים המצויים אצל בני הפולאני, הסונינקה, הסונגאי והטוארג.  מדובר באב הקדמון המיתולוגי דינגה, ויש המתארים אותו כמצביא עברי שסרב ללכת עם משה ביציאת מצרים ופנה עם פיקודיו מערבה.  צאצאיו יסדו את קיסרות אוגאדו שנודעה כקיסרות גאנה, הקיסרות "השחורה" הראשונה. הטוארגים רואים עצמם כצאצאי טין-הינאן, האב הקדמון של כל שבטי הסהרה. הפולאני מאמינים שהם צאצאי חם, בנו של נח שנקרא פוט (פולה), או ש"מארצו של שם" שיחזרו את מסעו של הפיתון האגדי טינאבה, שחפף את האפיק העתיק של הניג'ר, כדי להגשים את חלום אבותיהם לחדול מנדודים ולהתיישב קבע, ולכן בחרו באדמות הניג'ר הפוריות,ויש המייחסים את בני הסונינקה לאסואניק – "אלה שבאו מאסואן" במצרים.  

סונדיאטה שיסד את קיסרות מאלי במאה ה-13 וארגן את חיי החברה בה, קבע שאין לקנות נשים תמורת חפצים או בקר.  בקבוצות מסוימות החתן נשאר חייב למשפחת הכלה רבע מהמוהר להדגיש שהכלה לא נקנתה אלא נישאה לו.

לנשים בחברה המאליאנית  אין מעמד וזכויות רשמיים, הן רכוש הגבר וכך גם ילדיהן.  המשפחה היא פטריארכאלית, משפחה דורית המתגוררת ביחד ומנוהלת ע"י ראש המשפחה. האיסלאם הגביל את מספר הנשים לארבע, לכל אחת מנשותיו של גבר יש מרחב מחיה משלה והיא אינה חייבת לדווח על ניהולו לבעלה.  המשכילים במאלי, בעיקר בעיר הבירה במאקו, מתחתנים בדרך כלל עם אישה אחת.

לאחר הנישואים – לפי סונדיאטה – הבנים נשארים בבית האב והבנות עוברות להתגורר עם משפחת הבעל.  כאשר אישה מתאלמנת האח הצעיר נושא אותה לאישה, בעיקר מתוך שיקולים כלכליים וסוציאליים. הוא מקבל אחריות עליה ועל ילדי אחיו המת והמשפחה המורחבת דואגת להם.  באם האלמנה בוחרת לעזוב את משפחת הבעל היא עוזבת בגפה, כך גם לגבי גרושה.

ארגוני נשים שקמו בערים הגדולות בכל אפריקה, מתקוממים נגד תפישת האישה וילדיה כרכוש הגבר, ונשים מתקדמות מעדיפות לא להינשא ולהיות אימהות חד-הוריות כדי לא לאבד את ילדיהן.

סונדיאטה קבע את המבנה המעמדי וגם כיום נישואים בין-מעמדיים כמעט לא קיימים וההתקדמות בסולם החברתי חסומה בעיקר בפני נשים. לעומת זאת המפגש בשווקים פרץ במידת מה את המחסום בפני נישואים בין שבטיים.

מנהגי חיזור מיוחדים - בשבט הבובו  עוברת הנערה את טקס מילת הבת ונהנית ועד לנישואיה מחופש מיני.  היא עוברת להתגורר עם גבר ללא אישור ההורים, ומקיימת חיי אישות מלאים. אלה "נשואי מבחן" הנמשכים משנתיים עד ארבע שנים בהן הנערה נענית גם לחיזורי גברים אחרים ועימם מתחרה בן זוגה העכשווי ע"י מתנות וכיבודים.  לקראת החלטתה הסופית מוזמנים כל המחזרים לסעודה בה מוגש בשר

הצייד של בן הזוג שבושל על-ידה, אחרי הסעודה מודיעה הנערה על החלטתה.  אם היא שלילית היא חופשייה להתחיל בכל המהלך מחדש, ואם היא חיובית היא "נפרדת" מהחופש המיני ע"י קיום יחסי מין עם כל מחזריה במשך שלושה שבועות, אחריהן היא נשבעת לקיים את "חוק האבות המייסדים" להיות נאמנה לבעלה.  אם תימצא נואפת או בוגדת פשעה יעורר את זעם הרוחות וסופה יהיה אלים ואכזר.

בכפרי הפולאני והבוזו נערות לפני הנישואין מסתובבות חשופות חזה.

נוהג הנשים בתקופת המחזור ולעיתים גם אחרי לידה להתגורר בשולי הכפר בביתנים עגולים במתחם מגודר באבנים שהכניסה אליו אסורה לגברים. הן מורשות לצאת לעבודת השדה אך לא לבתיהן או לכפר. בתום המחזור הן מיטהרות ע"י משיחת הגוף בסוג של שמן המכונה "יין לבן".

מילת הבנות מושרשת עמוק בחברה השבטית וגם בשכבות המתקדמות יותר ושנויה במחלוקת בין העולם המסורתי והעולם המערבי לא רק במאלי.  לפי הקוסמולוגיה של מאלי כל תינוק נולד דו-מיני. שבט הבאמברה מאמינים שבמי השפיר קיים דייה, יסודות משני המינים, ובעורלה ובדגדגן יש כוחות הרסניים שיש לנטרל. העורלה היא "החלק הנשי" בבן והדגדגן הוא "החלק הגברי" בבת, הסרתם מאפשרת לכל מין לקבל את זהותו המינית.  בני שבט הבובו מאמינים כי גבר מסתכן במוות אם הפין שלו נוגע בדגדגן, או הטענה שהכריתה שומרת על הגברים מחוסר נאמנות של הנשים. צידוקים נוספים למנהג שזו אחת ממצוות האסלאם אינם מופרכים על ידי חכמי הדת. 

טקס המילה מתקיים כטקס חניכה במעבר מילדות לבגרות לבנות בביתן פנימה ולנערים בטקס דתי פומבי. המבצע את מילת הבנים והבנות הוא חרש הברזל שמשתייך לקאסטה מיוחדת ומכובדת.

שיקולים של בריאות או הנאה מינית כלל אינם עולים בהקשר למילת-הבנות והמאבק במילת הבנות שהחל ב-1985 מחלחל לתודעה באיטיות רבה מאד.

כוחן והשפעתן של נשים במאלי ידוע ממקורות במסורות בעל-פה של האבות המשלבות אגדות ואמונות  ובעובדות היסטוריות. האישה מככבת באמונות רבות של הקבוצות האתניות במאלי, כאשר חלק מהרוחות הן נשים.  בטקסי הקרבת קורבן-אדם שהיו נהוגים נבחרה ילדה-נערה בתולה, לעיתים בת יחידה להוריה.  הקורבן הייתה נבחרת ע"י חוזה העתידות והיותה טהורה הבטיחה את ריצוין של הרוחות.

הנשים במאלי מהוות את הבסיס הכלכלי של המשפחה. הן כוח העבודה העיקרי, הן עובדות בשדה, שואבות מים מהבאר, כותשות את הדוחן, מובילות את הגרעינים לטחינה, אופות את הלחם, מייבשות ומעשנות את הדגים, קולעות כלי קש, מכינות את כלי החמר והדלעת, אורגות,תופרות ועוד. השווקים מכונים "שוק הנשים" כי הן המוכרות והקונות ועושות את כל המלאכות כשתינוקן קשור על גבן.

הנשים בכפרים מקבלות חלקת-שדה וזרעים ליד מקור-מים כאשר חלק מהיבול ישמש בעתיד לפירעון החוב עבור חלקות אדמה אלו.  בבמאקו נשים משבט הפולאני התאגדו לחבר יריעות מרצועות הבד שאורגים הגברים, בסאגו קיים מפעל לאריגת שטיחי צמר על שם ניילני, אישה שפעלה רבות לקידום הנשים במאלי.  בדג'נה הקימה פאמה סינאנטאו את הקואופרטיב הראשון של צביעת בדי-הבוץ, הבוגולאן.  מפעלים של בוגולאן קיימים גם בחבל הדוגון, בסאגו ובסאן.  בחבל הדוגון קיים מפעל משפחתי לצביעת בדי אינדיגו, בסאגוקורו מייצרים חמאה ומשחות מפרי השה, ובכפר קאלאבוגו מכינים כלי חמר. ובנוסף לכל אלה הן מנהלות את משק הבית ואחראיות על גידול הילדים.

הממשלה וארגוני הנשים מעודדים יזמות עסקית של מפעלים שיתופיים או בתי מלאכה משפחתיים המנוהלים ע"י נשים.

האישה היא הכוח הסמוי מאחורי הגבר. מלבד היותה הבסיס הכלכלי של המשפחה היא  מנהלת את משק הבית ואחראית על גידול הילדים, הגבר מתייעץ איתה בכל דבר אך כלפי חוץ הוא מבטא את דעותיה כאילו הן שלו.

האישה המאליאנית מוצגת כדמות חזקה ודומיננטית בעלת שפת גוף שמשדרת זקיפות, עצמה ונחישות ויחד עם זאת נשיות, רכות ואלגנטיות, שילוב היוצר חוויה נשית מאד חזקה.